כצפוי, אופל אמפרה / שברולט וולט היא 'מכונית השנה' באירופה –
אבל הפעם, לשם שינוי, לא מצאתי אף מכונית ראויה לתואר של נטקאר


2012  Car of the Year– תוצאות התחרות הרשמית
1 . אופל אמפרה / שברולט וולט – 330 נקודות
2 . פולקסווגן אפ – 281 נקודות
3 . פורד פוקוס – 256 נקודות
4 . ריינג' רובר אווק – 186 נקודות
5 . פיאט פנדה - 156 נקודות
6 . סיטרואן DS5 – 144 נקודות
7 . טויוטה יאריס – 122 נקודות

'מכונית השנה' 2012 – בחירת נטקאר
1 . -
2 . -
3 . -
(מתוך 35 המועמדות בתחרות הרשמית)

פסולות גמר
7 המכוניות הנ"ל הגיעו לשלב הגמר בתחרות 'מכונית השנה' 2012 .
חבר השופטים, המורכב מ- 59 כתבי רכב אירופאיים מ- 23 מדינות, פסל
בשלב הסינון הסופי 28 מתחרות נוספות:
אודי A6
אודי Q3
אופל זאפירה טורר
ב-מ-וו 1
ב-מ-וו 6
הונדה סיוויק
טויוטה ורסו
יונדאי i40
יונדאי ולוסטר
לנצ'יה אפסילון
לקסוס GS
מאזדה CX5
מרצדס B
מרצדס M		 מרצדס SLK
סאנגיונג קוראנדו
סיטרואן DS4
פולקסווגן ג'טה
פולקסווגן חיפושית
פורשה 911
פיג'ו 508
פיג'ו 3008 היבריד4
קיה פיקנטו
קיה ריו
רנו קנגו ZE
רנו פלואנס ZE
שברולט אורלנדו
שברולט סוניק


מנצחות, מפסידות – ורק אחת זוכה
באופן ממש לא מפתיע, אופל אמפרה / שברולט וולט נבחרה ל'מכונית השנה'
2012 באירופה. הסיבה ברורה כשמש: זאת המכונית החשמלית הראשונה,
שמצויידת במאריך טווח (מנוע בנזין לטעינת הסוללות), ומחסלת בכך את
בעיית הבעיות של המכונית החשמלית הטהורה, חרדת טווח. בתיאוריה זו
בחירה ראויה; פרס לחדשנות טכנולוגית. ואולם, מבחן הדרכים לשברולט וולט
שערך האיש שלנו באמריקה, גבי שנהר, מגיע למסקנה חד-משמעית: מכוניות
היברידיות ודיזל משתלמות יותר. ואסור לשכוח, שוולט אינה אלא שברולט
קרוז עם מערכת הנעה חכמה וחסכונית, אבל זאת בסך-הכל קרוז, שהיא
מכונית מאוד בינונית במהותה. זאת ועוד; וולט / אמפרה יקרה מאוד לייצור
ולרכישה. התוצאה: המפעל של שברולט וולט הוצא ממש עכשיו לחופשה
מאונס (בפעם השניה), כי המחסנים מלאים והביקוש נמוך. אז הרעיון של
הוולט, מוצלח ככל שיהיה, לא הבשיל בוולט ובאחותה האירופאית למוצר
פיקס, הראוי לתואר מכונית השנה. בעוד שחבר השופטים של התחרות
הרשמית היה חייב(?) להכריז על זוכה, אני לא חייב להכתיר מכונית לא
ראויה; אמפרה / וולט לא יכולה לזכות גם בתואר של נטקאר.

מאותה סיבה ממש לא בחרתי במועמדת ראויה אחרת, פיג'ו 3008 היבריד4 ,
שהיא ההיברידית דיזל הראשונה בעולם – וגם נחשונית ביישום טכנולוגיה
מעניינת (מנוע בנזין קדמי ומנוע חשמלי אחורי, כששני הסרנים אינם מחוברים
מכנית אלא אלקטרונית). ואולם, גם הפיג'ו סובלת מפגמים דומים לאלו של
השברולט: מחיר – וביצוע. בחישוב ראשוני, ספק גדול אם החסכון בסולר
מצדיק את ההשקעה. ומבחינת הביצוע, שימוש בגיר רובוטי פרימיטיבי
מתבטא בנסיעה לא רהוטה ולא נעימה.

לאחר פסילת שתי המועמדות הראשיות, התקשיתי למצוא השנה ברשימה
הארוכה מכונית נוספת הראויה לתואר. שתיים הגיעו לרמה של 'כמעט' :
הראשונה היא פולקסווגן אפ , שדורגה שניה בתחרות הרשמית. במבט ראשון,
משפחת אפ מורכבת משלישיית מכוניות מודרניות, מתאימות לעכשיו ועם
פוטנציאל התרחבות מעניין לנישות נוספות. ואולם, שני דברים עומדים לה
לרועץ: ההסטוריה – וההסטוריה. אתחיל בהסטוריה הפרטית של הדגם; אפ
תוכננה להיות מכונית באמת מתקדמת, בעלת מנוע אחורי ופוטנציאל חסכון,
שימושיות – והנאה! – גדולים משמעותית. שיקולי עלות החזירו את VW
לאספלט המציאות ולמוצר מוצלח מאוד אך שאינו אלא צל צילו של מה שהוא
היה אמור להיות. על נסיגה כזאת לא מגיע פרס, שהוא במהותו הצהרת
תמיכה ועידוד. ומהסטוריה פרטית לכללית. אפ הקטנה זכתה לשבחים על
ניצול המרחב הפנימי. וזה מאוד מוזר בעיניי; לפני 20 שנה בדיוק נולדה
מכונית גאונית (שלא זכתה בתואר 'מכונית השנה') – רנו טווינגו (המקורית,
לא הנוכחית). טווינגו היתה קצרה מאפ בעשרה סנטימטר תמימים – וזה המון
במכוניות של שלושה-וחצי מטר – אבל הרבה יותר מרווחת ממנה הודות
לתצורת המונובוקס, שמאז פיאט 600 מולטיפלה לא נעשה בה שימוש. אוי,
אילו רק היתה יכולה טווינגו ליהנות גם מהמכלולים המודרניים בהם זוכה היום
אפ...

השניה בין המועמדות שלי – מתוך רשימת 35 המועמדות הרשמיות, כמובן –
היא אודי A6 , שהצליחה לראשונה מזה 30 שנה לכבוש את אליפות קטגוריית
מכוניות הסאלון (ראו מבחן השוואתי מול ב-מ-וו 5 ). מכונית מצויינת
ומצטיינת, אבל עדיין אינה אבן דרך. חבר השופטים דירג את פורד פוקוס
במקום השלישי, ואם בחירתה של פוקוס המקורית בשנת 1999 היתה
מהמוצדקות שבבחירות, אין לי מושג איך מכונית - שהדור הנוכחי שלה מבייש
את קודמיו - מגיע בכלל לשלב הגמר, שלא לדבר על מקום גבוה. ריינג' רובר
אווק היא מכונית יפה, מרהיבה אפילו, אבל במה היא מקדמת את עולם
הרכב? בזה שהיא מאפשרת לעשירים להעניק לבנות זוגם ריינג' רובר במחיר
פחות מופקע?
פיאט פנדה מצליחה לקחת פלטפורמה ישנה נושנה ולהרכיב עליה מכונית
ראויה, ועל זה מגיע ליוצריה פרס מאגף הכספים של פיאט. ואולי הדירוג הוא
בזכות מנוע טווין-אייר החדשני? לא ולא; זה הושק לראשונה דווקא ב- 500 ...
סוגרות את הרשימה סיטרואן DS5 וטויוטה יאריס . הסיטרואן נראית מצויין,
אבל לא רק שאינה משפרת את האחות 3008 אלא אפילו סובלת מפגם יסודי
– ודווקא בתחום שהיה פעם הסמל המסחרי של סיטרואן: נוחות נסיעה.
הטויוטה הקטנה פחות חדשנית למראה מהדור הקודם, אבל הביצוע מוצלח
מאוד. מוצלח, אבל יאריס עדיין לא מציעה כלום מהחומר ממנו אמורה להיות
עשויה מכונית השנה.
 
ולסיום, הנה שלוש תופעות מעניינות בבחירת חבר השופטים:
א. אחרי בחירת ניסן ליף בשנה שעברה, שתי החשמליות של רנו – כולל
פלואנס ZE שתימכר אצלנו (בגירסת אגסי) - נותרו בחוץ ולא עלו לשלב הגמר;
ב. פיג'ו 3008 היבריד4 החדשנית, היברידית ראשונה שעושה שימוש במנוע
דיזל, שהינו כה חשוב באירופה, לא עלתה לשלב הגמר (מן הסתם מהסיבות
אשר פירטתי לעיל).
ג. פורשה 911 החדשה והנערצת נותרה גם היא בחוץ – ואותה הכשיל מן
הסתם המעבר התמוה והמגונה להגה חשמלי. אז אם חיפשתם שרידי שפיות
אצל חבר השופטים, הנה לכם.