טור העורך

ראש בקיר
'הבטון יקרע את גלגליך בנשיקה הראשונה, או יתחוב 
את ירכיך אל מאחורי אוזניך במקרה של פגיעה חזיתית'

גרנד פרי מונקו, 24 השעות של לה-מאן - ואינדי 500. שלושת הגדולים.
רבע מיליון צופים, 3 שעות, 370 קמ"ש - מה מחכה לנהג באינדי 500 



סקס
גם כשאתה אלוף עולם בפורמולה 1, שום דבר שאתה מכיר לא מכין אותך לאינדי. 
אתה מתקרב לפנייה הראשונה ב-370, 380 קמ"ש. אתה יודע שאתה יכול לקחת 
אותה במצערת מלאה, לסובב את ההגה ולהיכנס לפנייה. התחושה הזאת פשוט 
נפלאה, כל כך שונה מאשר בכל סוג אחר של מירוץ. יש לך אמון במכונית, יש לך 
אמון בעצמך. זה מרטיט. כשאתה מרוצה מהתנהגות המכונית, זו התחושה הטובה
ביותר – כמו כשאתה עושה אהבה עם אשה. בפורמולה 1 מעולם לא התנסיתי 
בחווייה כזאת. זה המירוץ המרגש ביותר בעולם (אמרסון פיטיפלדי, אלוף העולם 
1972 ו-1974 ומנצח אינדי 500 ב-1993).



ספיד
הדבר הראשון שלוכד את מבטך באינדי הוא המהירות. מהירות צרופה, מאסיבית, 
לא מהולה. מכוניות בצבעי ורוד-פלמינגו ואדום-דובדבן נכנסות לפניות ב-370 קמ"ש 
כשהרגל על הגז, לא על הבלמים, מלוות בתזמורת של יללת סילון, חריקת צמיגים 
ו-700 סוסים מוגדשי טורבו ב-12,500 סל"ד, אלפי חלקיהן המסתובבים צווחים, 
האגזוזים בפול-ווליום. האנשים האלה אוהבים להתחרות והם יצאו לשם מתחת 
לשמי התכלת כדי להראות מי המהיר מכולם. בלי לחץ, רק רגל לריצפה, ביצים 
לקיר.

        'אתה מנסה להחליק את המוצצת הזאת
          ואתה יכול להגיד שלום לתחת שלך'

מהירות, כמו בן-דודה זמן, היא יחסית. לשמור על הדוושה מולחמת לריצפה ב-370 
קמ"ש דורש ממך לחשוב קדימה, לדעת בדיוק היכן אתה רוצה למקם את המכונית 
עוד לפני שאתה מגיע לשם. כשאתה נוסע על פני הארץ במאה מטר לשניה, 
המחשבה שלך צריכה לרוץ קדימה, מפני שבזמן שאתה מדמיין שהמכונית נמצאת 
במיקום המושלם כדי לפנות, היא כבר לא שם (בוב ג'אד, 'אינדי', פאן בוקס, לונדון, 
1990).



לא מקבלת תיקונים
אתה רק יוצא בכמה סנטימטרים מהקו הנכון ואתה בחרא עמוק. אתה מנסה 
להחליק את המוצצת הזאת ואתה יכול להגיד שלום לתחת שלך. הם יגרדו את 
מכונית המירוץ היפה שלך מהקיר עם שפכטעל. כשהמכונית מתחילה להחליק, אתה 
מאבד את כוח ההצמדה האווירודינמי. אם אתה פונה לכיוון ההחלקה תוכל אולי 
להשיב את האחיזה, אלא שעכשיו הגלגלים שלך פונים בכיוון הקיר. אתה מרגיש 
שהזנב נעשה "חופשי", אתה מרגיש שהחלק האחורי מתחיל לברוח החוצה. שלא 
תחשוב אפילו על נסיון לתפוס אותו. אתה אבוד. במקום לנסות נעילה נגדית, אתה 
צריך להפנות את ההגה יותר חזק שמאלה, לכיוון החלק הפנימי של המסלול, לעמוד 
על הבלמים – ואולי יהיה לך מזל ולא תפגע בכלום (בוב ג'אד, אינדי).



אוויר
כדי להשיג זמן מהיר צריך ביצים בגודל של כדורסל או להבריג את האוזן לתחת – 
או שניהם. אתה נכנס מאחורי מישהו, הוא גונב לך את האוויר. אתה מאבד תת-עילוי,
פשוט מאוד. בכל פעם שאתה נוסע בתוך הוואקום שיוצרת המכונית שלפניך, המכונית
שלך כבר לא נשאבת מטה אל המסלול ובלי כוח ההצמדה הזה אתה מאבד אחיזה.
אתה יושב מאחורי מישהו שנכנס לפנייה, זוז מעליו או מתחתיו – או שתיכנס בקיר
(בוב ג'אד, שם). 

  

הקיר
הקיר מתנשא לגובה של מטר ותוחם את שולי המסלול האובאלי בצד החיצוני לכל 
אורכו. אין נתיבי מילוט, אין משטחי חול לבלימת המכונית. אין ערימות של צמיגים 
ואפילו לא רצועת דשא סלחנית. יש את פס הגומי השחור שמותירות המכוניות, יש 
את שטח האספלט האפור שמאחוריו - ויש את אותו קיר שנוא שאינו סולח. 
באינדיאנפוליס, כמו בכל סופר-ספידוויי, הקיר עשוי בטון עבה ומשוריין. הבטון הזה 
יקרע את גלגליך בנשיקה הראשונה. או שהוא יתחוב את ירכיך אל מאחורי אוזניך 
במקרה ביש המזל של פגיעה חזיתית (בוב ג'אד).

  
נייג'ל מנסל, פניקס 1993                                    

רוקי
הזנב ברח לגמרי. כשהוא ברח, הוא ברח מהר. הוא אפילו לא זז קודם, לא נתן לי 
שום רמז שזה הולך לקרות. כשהוא ברח לפתע, הייתי עדיין בפול גז. לא היתה לי 
שהות לבלום. כשזה קרה אמרתי לעצמי, "אין שום אפשרות שבעולם להשתלט על 
המכונית". אז הורדתי את הראש וחיכיתי למכה. הדבר הבא שאני זוכר הוא 
שהתעוררתי במסוק, בדיוק כשהוא נחת בבית החולים (נייג'ל מנסל, אלוף העולם 
1992, משחזר תאונה ראשונה במסלול אובאלי, חודש לפני אינדי 500 ב-1993, בו 
סיים שלישי).

  
 סבסטיאן בורדה, אינדיאנפוליס 2017

וידאו: התאונה של בורדה במבחני הדירוג 2017

בום
אם אתה רוצה להעריך את הכוח של כניסה בגל בטון ב-300 קמ"ש, נסה את 
התרגיל הפשוט הזה. צעד לאט, ידיים מאחורי הגב, והיכנס עם המצח בקיר. שים 
לב לצליל הדק שזה יוצר בתוך הראש ומחוצה לו, ולזרם המתפשט של כאב. שים לב 
גם לתחושה המכרסמת בעורף כשהראש מכופף אותו לאחור, ולכאב העמום בראש 
ובצוואר. מאחר שעוצמת הפגיעה מוכפלת בריבוע המהירות, הכפל את התחושות 
הנ"ל כמה אלפי פעמים עד שתגיע ל-300 קמ"ש (בוב ג'אד).