טור העורך

עיר ללא חניה
אחרי ששיחררתי את הנהגים מהסנדלים ונתתי להם לחנות על מדרכות
בעידן צ'יץ', הנה תכנית תנועה וחניה לראש העיר הבא של תל-אביב



תקציר ילדים (לדור שלא ידע את צ'יץ', 'סנדלי דנוור' ועיתון 'העיר'): ב-1974 נבחר אלוף 
במיל' שלמה (צ'יץ') להט לראש עיריית תל-אביב. הגנרל יפה הבלורית החליף את העסקן 
הקרח יהושע רבינוביץ, אבל במקום לצבוע את העיר בירוק הוא צבע אבני שפה אפורות 
באדום-לבן-כחול, עם כל הסקס אפיל של מחנה צבאי. באותה תקופה אסור היה לחנות 
ברחובות צדדיים עם שני גלגלים על המדרכה והנהגים הפכו לעברייני חניה סדרתיים. 
העיר הלבנה שימשה תפאורה לקרבות רחוב של נהגים ופקחים. בצבא כמו בצבא, 
משמעת הברזל נאכפה באמצעות אזיקים למכוניות החונות על מדרכות – 'סנדלי דנוור'. 
חניתם במקום "מסוכן"? אתם לא יכולים להזיז משם את האוטו במשך שעות ארוכות...


ארכיון קובי לידרמן

ב-1991 פרצה מלחמת המפרץ והנבונים בתושבי העיר-שהיתה-למטרה מיהרו להימלט 
ממנה. "עריקים" כינה אותם הגנרל – וחטף על זה. כדי לפייס את נתיניו העניק צ'יץ' 
מחילת חניה; חודש תמים אחרי המלחמה לא שבו פקחי העיריה לסנדל או לרשום דוחות 
חניה. וראו זה פלא: כמות התאונות לא עלתה.


איור: ג'ים באמבר

מצוייד במידע החתרני הזה פניתי לעיתון 'העיר' הנחשב והמשפיע ושכנעתי את עורכו 
לצאת לקמפיין ציבורי עם תכנית חניה מהפכנית, שעיקרה ביטול הסנדלים והתרת חניה 
עם שני גלגלים על המדרכה ברחובות צדדיים. צ'יץ' המבוהל מיהר להניף דגל לבן, 
הסנדלים נעלמו בן לילה ובמאות מדרכות בתוליות הוכשרו רבבות מקומות חניה חדשים. 
התכנית שלי חסכה לתושבי העיר קנסות במיליארדי שקלים ושיפרה את איכות חייהם. 
עכשיו בשלו התנאים להגשת תכנית חדשה ורלוונטית.



                               

בתל-אביב אין בעיית חניה. מתי ראיתם לאחרונה מכונית תקועה באמצע הכביש רק בגלל 
שהנהג שלה לא הצליח למצוא חניה? בתל-אביב יש בעיה של קנסות על חניה. הגרידיות 
של העיריה הופכת להיות בעיית החניה שלכם. חניה – אגרות וקנסות – מזרימה לקופת 
חולדאי רבע-מיליארד שקל לשנה. לא פלא שתושבי העיר חושבים שחניה היא הבעיה 

מס' 1 של החיים בתל-אביב.



פרק א: הכשרת מקומות חניה אסורים
בעזרת כמה פחיות צבע הופכת העיריה אלפי – אם לא רבבות – מקומות חניה בטוחים 
ולגיטימיים למקומות אדום-לבן אסורים לחניה ושואבי דו"חות. אפשר להכשיר מקומות 
אלה לחניה חוקית.

צמתים: לפני ואחרי כל צומת אסורה החניה לאורך מטרים רבים, גם כשמדובר 
בסימטאות ורחובות צדדיים, בהם אין תנועת רכבים ארוכים וגם כשנאסרת החניה משני 
צידי הצומת ללא צורך. קילומטרים ארוכים אלה של אדום-לבן יכולים להפוך בן-לילה 
לכחול-לבן.


קפה ארמון, רחוב הירקון

מעברי חציה: ברחובות ראשיים ובצדדיים רוחב מעברי החציה אחיד, למרות שכמות 
המשתמשים בהם והסיכון להולכי הרגל שונה. אבסורד זועק: ישנם אינספור רחובות בהם 
מעבר החציה רחב יותר מהמדרכה שמשני צדדיו. וכמובן שלפני ואחרי כל מעבר כזה 
נאסרת החניה ברוחב יד וצבע אדום... הבטיחות דורשת סימון בולט של מעברי חציה 
ברחובות ראשיים (הרבה יותר בולט מהמצב בפועל), אבל אין כל צורך במעברי חציה 
מיותרים או רחבים מדי, שגוזלים חניה.


שוק הכרמל

תחנות אוטובוס: אין שום סיבה בטיחותית לאסור בהן חניה בלילה, אחרי תום השירות 
(כפי שגם פסק בזמנו השופט המחוזי דוד רוזן).


חניון הבימה ('מרחב מוגן' בקומה מינוס 7)

'אוטו-תל' וחניוני העיריה: מיזם אוטו-תל הכושל מיותר לגמרי, ספק אם חוקי (וייתכן 
שאפילו פלילי). אין סיבה שחניון עירוני ('אחוזת חוף') לא יעניק הנחה לתושבי העיר (נמל 
תל-אביב הוא דוגמה בולטת).


תחנת דלק (דיזנגוף-גורדון)

אכיפה: כמובן שצמצום מקומות חניה אסורים יפחית את כמות הגרירות. כיום נגררים 
רכבים גם ממקומות לא מסוכנים בעליל, תופעה שמרגיזה ומקוממת את התושבים. 
לאחרונה לא מסתפקת העיריה בגרירה וברישום דוחות חניה, יחידות "שיטור עירוני" 
הזויות ובלתי חוקיות מנציחות במצלמות וידאו לא רק מכוניות חונות אלא גם כאלה שעצרו 
להרף עין בגלל צורך פתאומי. הפקחים לא טורחים לבקש מהנהגים לזוז, שלא לדבר על 
למסור להם דוח ביד; המצלמה כבר הנציחה – והמונה דופק. את מקום הברזלים 
שבסנדלים החליפו מצלמות דיגטליות. זהו, שלא; לאחרונה פסקו שני שופטים עירוניים, 
שמתן דוחות חניה באמצעות מצלמות נת"ץ נייחות או מצלמות שיטור ניידות אינה חוקית 
מאחר שהוא פוגע בצנעת הפרט.


מצלמת 'שיטור עירוני'

פרק ב: תנועה
מאחר שהתנועה בעיר לא תוכננה על-ידי אנשי מקצוע, היא תקועה, מסוכנת להולכי-רגל 
ולנהגים, לא בריאה ולא מתחשבת.

נת"צים: אין ספק בחיוניותם, אבל הביצוע אינו אלא מלכודת לנהגים תמימים. בכל רחוב 
שעות האיסור שונות – כולל ברחובות המובילים אחד לשני – ללא סיבה. חייבת להיות 
אחידות בשעות והשילוט צריך להפוך לבולט, ברור, קריא מרחוק ומתחשב במטלת 
הנהיגה.


קפה רוול, דיזנגוף

פסי האטה ("באמפרים"): המשפט הישראלי גורס, שהחוק אינו זקוק למנגנוני הגנה 
חיצוניים אשר ימנעו את הפרתו. באמפרים הם מכשולים מיותרים וכוחניים, הלוקים 
באי-חוקיות והם נזרעים כלאחר יד, ללא רשיון, ללא תקן אחיד ומחייב ובצורה המזיקה הן 
לבטיחות והן לרכב. או לבטל אותם - או להסדיר את מיקומם ותבניתם.


היכל התרבות

אירועים: סגירת כבישים לצורך מירוץ מרתון וכו' אסור שיתבצע בימי חול (כמקובל 
בעולם). אירועים אלה הפכו למקור הכנסה של העיריה על חשבון התושבים (רוב 
המשתתפים אינם תל-אביבים) ובעלי העסקים בעיר ויש לצמצם את מספרם בצורה 
דרסטית.


ללא הפסקה

אופניים: הפתרון לבעיית האופניים החשמליים פשוט – חובת רישוי וביטוח – אבל הוא 
באחריות משרד התחבורע. העיריה חייבת לייצר מסלולי אופניים, אבל בצורה הגיונית 
ומינימליסטית, כמקובל בעולם. היום יש בתל-אביב שעטנז, בלגן שיוצרים שלושה סוגים 
שונים של מסלולים: על מדרכות רחבות (אבן-גבירול), בשולי כבישים (רחוב ריינס) ובמין 
מיטת סדום מלאכותית בין המדרכה למכוניות החונות בנתיב הימני (רחוב בלוך), שהוא 
פתרון אידיוטי ופולשני, חלקו מיותר לגמרי, שמטרתו היחידה היא לייצר מכרזים לקבלנים. 
גם כאן דרוש תכנון מקצועי ותקן אחיד.


מסלול אופניים בלונדון

איכות חיים: יש לאסור תנועת אוטובוסים ומיניבוסים חדשים שאינם חשמליים וכניסה 
לעיר של משאיות ישנות ומזהמות. על העיריה מוטלת החובה להפעיל שירות תחבורה 
ציבורית בשבת ובחג, רצוי באמצעות אוטובוסים קטנים חשמליים.


ציור: פרנק ניובולד, 1929