מבחנים

ויוויאן לי ומרלון ברנדו ב"חשמלית ושמה תשוקה" (מאת טנסי וויליאמס)

עשור אחרי מהפך הקומבו, משיקים VW את מהפיכת
'חשמלית להמונים' – אבל מה עתיד המכונית החשמלית

השקת הדור השמיני של VW גולף נדחתה לשנה הבאה. האם זה בגלל שהגרמנים 
הסתבכו עם אובר-דיגיטליות שהועמסה על המכונית – או שההשקה נדחתה כדי לא 
להתחרות על הכותרות עם ID, החשמלית החדשה שגם היא אמורה לצאת לכביש 
ב-2019? אני מהמר על האפשרות השניה; אמנם מבחינת היצרן אי אפשר להפריז 
בחשיבות גולף חדשה, אבל פולקסווגן מכריזים על השקת 'חשמלית להמונים' – שזה 
הסלוגן המלווה את פרוייקט ID – כעל מהפכה בסדר גודל של המעבר מחיפושית לגולף. 
לי זה דווקא מזכיר מהפך אחר.

פולקסווגן לא המציאו את מנוע הטורבו-דיזל הזרקה ישירה. אלה היו דווקא פיאט, אבל 
שלוש שנים אחריהם רשמו VW פטנט על השם TDI ומאז הדיזל הבריון מזוהה איתם. 
המופע הבא של טורבו-הזרקה-ישירה כבר היה עם בנזין – והפעם הפטנט נקרא TSI. 
ואולם, זה היה רק החצי הראשון של "מהפכת הבנזין" – הקטנת מנועי הבנזין והגדלת 
יעילותם; לפני תריסר שנים שודך הטורבון לגיר רובוטי כפול-מצמד ומאז הקומבו 
TSI+DSG השתלט על הזרם המרכזי של עולם הרכב. מנועים אטמוספריים ללא סיוע 
חשמלי שכיחים כמו פיתות בפסח והגיר האוטומטי הפלנטרי, הקלאסי, נאלץ להמציא את 
עצמו מחדש כדי שיוכל להוות אלטרנטיבה לרובוטי החכם. 


היכולת של קונצרן פולקסווגן ליישם בצורה משכנעת וגורפת אסטרטגיה טכנולוגית 
חדשנית עומדת עכשיו לפני מבחן נוסף: המבחן החשמלי. גם בגלל לקחי דיזלגייט וגם 
הודות למהפכה הסלולרית, VW הגיעו למסקנה שאנרגיה חשמלית היא העתיד הנראה 
לעין של המכונית. בעשור הקרוב, הם ומותגיהם – יש לא פחות מתשעה כאלה(!) – 
ישיקו 70 דגמים חשמליים, שיונפקו ב-22 מיליון עותקים. אבל כמו עם הקומבו בנזין 
החליטו הגרמנים לא להיתקע בעבר. המכוניות החשמליות של הקונצרן כבר לא יהיו 
גירסאות חשמליות של דגמים קיימים (ע"ע גולף E) אלא ישתמשו בפלטפורמה ייעודית 
חדישה (MEB), אשר תשרת אך ורק מכוניות חשמליות. המבנה המודולרי של MEB 
יאפשר לייצר מיגוון דגמים במספר קטגוריות שונות – ולבחור לכל דגם את ההנעה 
שמתאימה לו: קדמית, אחורית או כפולה. הפלטפורמה תוכננה מראש לטעינה אלחוטית 
ותוצע למכירה ליצרנים אחרים. 

  



דגם ID הראשון יהיה בקטגוריית גולף(...), אחריו יגיעו כבישטח, מיני, מיניוואן 
וספורטיבית עם סמלים של סקודה, סיאט, אודי ופורשה (רשימה זמנית). לפי נתונים 
משוערים, הבן הבכור בדור ID יציע 170 כ"ס, 8 שניות, 160 קמ"ש – וטווח נסיעה של בין 
400 ל-600 ק"מ. טווח כזה, שאינו נופל מזה של מכונית בנזין או דיזל, הוא שבכלל 
מאפשר היום התייחסות רצינית למכונית חשמלית; 'חרדת טווח', המכשול הגבוה ביותר 
שעמד בדרכה של המכונית החשמלית, הפכה להיות נחלת העבר.

  



הגבוה ביותר אך בהחלט לא היחיד. אנרגיה חשמלית נקיה היא נושא לא פחות בעייתי 
מהמכונית עצמה. מכונית חשמלית תלויה בסוללות, שעיקר חומר הגלם המשמש לייצורן 
נחצב במדינה אפריקאית שזכויות אדם לא אותרו באג'נדה שלה. ואחרי שמסיימים לחלוב 
אותן, צריך להיפטר מאותן סוללות – ועדיף למחזר אותן. את החשמל לטעינת אותן 
סוללות צריך לייצר ולהוליך – ברשת עמוסה - וגם אחרי שבעיית התשתית נפתרת נותרה 
דבשת זמן הטעינה. עוד לפני הפתרון העתידני של טעינה-בנסיעה מציעה היום תעשיית 
הרכב מטענים עוצמתיים המאפשרים טעינת טווח של 300 ק"מ בזמן הפסקת קפה של 
עשר דקות - וזה כבר במסגרת גבול הנסבל.



מה שמביא אותי למשוכה האחרונה – ואולי בעצם הראשונה – העומדת ביני למכונית 
חשמלית: האם היא תהיה מהנה לנהיגה? לא יהיה קשה לה להיות מרווחת – 
הקומפקטיות של המנוע(ים) החשמלי(ים) תורמת לכך - יעילה, מחוברת, מבדרת ונוחה. 
גם הביצועים יכולים להיות מצויינים, עם זינוקי ברק מיידיים והאצות זמינות ומצמידות 
(יגואר I-Pace מזנקת למאה תוך פחות מחמש שניות), אבל עם אבן ריחיים של
סוללות כבדות – היגואר שוקלת 2.3 טון! - מנוע לא מוזיקלי וללא החלפת הילוכים, 
האפשרות היחידה להפיק "הנאה" מנהיגת ID ושיבוטיה תהיה מלאכותית ואפילו 
וירטואלית. כמו משחק מחשב או סימולטור או הסאונד שבוקע מהרמקולים ולא מהמנוע. 
אני מתחיל לחשוד, שהגה חשמלי אינו אלא קונספירציה שנועדה להכשיר את ליבנו 
להשלמה וקבלה של המכונית החשמלית.