מבחנים

הספורטיביות הנעה כפולה של אודי חוגגות 40 שנה.
אנחנו מטפסים על עץ שושלת היוחסין של הקוואטרו

- אנדרו פרנקל / תצלומים: אולגון קורדל ומקס אדלסטון -

כמעט כל המכוניות הנחשבות לחלוצות אינן באמת כאלה. ריינג' רובר לא היה רכב 
השטח היוקרתי הראשון, רנו אספאס לא היה המיניוואן הראשון, פולקסווגן גולף GTI 
לא היתה הקומפקטית החמה הראשונה ואף אחת מהשלוש – ב-מ-וו 2002, פורשה 
911 או סאאב 99 – לא היתה מכונית הטורבו הראשונה. ואודי קוואטרו לא היתה 
הספורטיבית הראשונה עם הנעה כפולה קבועה. בתואר הזה מחזיקה ג'נסן FF אשר 
יוצרה בין 1968 ל-1971. ואולם, כמו כל המכוניות הנ"ל, הקוואטרו היתה זו ששיכללה 
את החידוש שלה ועשתה אותו פופולארי.



הבעיה עם כל מכוניות ההנעה הכפולה הקודמות, כולל הג'נסן, היתה שהן נזקקו 
לתיבת העברה גדולה, מגושמת וכבדה כדי להעביר דרכה את הכוח. הפתרון הזה היה 
לא פרקטי ויקר, מה שאולי מסביר מדוע אותה FF יוצרה ב-320 עותקים בלבד. אודי 
הצליחו למצוא דרך שונה להעביר את הכוח מהדיפרנציאל המרכזי, שמוקם מאחורי 
תיבת ההילוכים, לגלגלים הקדמיים. הפתרון הזה ייתר את תיבת ההעברה וכך 
הומצאה מערכת ההנעה הכפולה הקבועה המודרנית הראשונה. 

  

אודי החלו לפתח את המערכת באמצע שנות השבעים, אבל היא הבשילה רק ב-1980 
ונחשפה לציבור במכונית קופה קופסתית שנקראה קוואטרו. מאז לא חדלו אודי 
להשתמש בהנעה כפולה – ובהמשך חיקו אותם יצרנים נוספים, כולל הארכי-יריבים 
מרצדס וב-מ-וו, שלאחרונה הולכים ומוותרים לטובתה על הנעה אחורית, שהיתה 
הסמל המסחרי שלהם.



עבור אודי, הנעה כפולה קבועה נעשתה הרבה יותר מסתם אמצעי להפחית בחצי את 
נטל המשיכה שהיה מוטל על כל צמיג. קוואטרו, שהחלה את ימיה כמכונית, נעשתה 
אגדה מוטורית והפכה לתת-מותג של אודי, כמו M אצל ב-מ-וו ו-AMG במרצדס. אבל 
איזה מהדגמים שנשאו את לוגו קוואטרו הוא הגדול מכולם? מתוך מאות קוואטרואים 
נאלצתי להסתפק בחמישה בלבד והסינון לא היה קל, במיוחד כששני מקומות כבר היו 
תפוסים, על-ידי המקורית והכי חדשה.

  

רבים יחלקו ודאי על חמש הנבחרות, אבל הלכתי על הגירסה האחרונה של קוואטרו 
המקורית: RS2 אוואנט מייצגת את הסטיישן המטורפת הראשונה, ז'אנר בו התמחו 
אודי; TT דור ראשון כי היא היתה מהפכה עיצובית שעשתה יותר מהקוואטרו 
הנחשונית כדי להנגיש קופה ספורטיבית עם הנעה כפולה; R8 הראשונה, מפני 
שהיא... R8; ו-RS6 אוואנט, הסטיישן הקרבי האחרון. כן, אני יודע: אף V10, אף 
RS4, לא ספורט קוואטרו, לא SQ2... או-קיי, האחרונה כנראה לא תגרום לנו להזיל 
דמעה.



קוואטרו
1990, טורבו 5 צילינדרים 2.2 ליטר 225 כ"ס, 6.1 ק"ג/כ"ס, גיר ידני 5 מהירויות
6.5 שניות, 227 קמ"ש
אמת המידה היא כמובן קוואטרו קופה המקורית. בגילי הספקתי לבחון את הגירסה 
המאוחרת עם מנוע 2.2 ליטר 20 שסתומים 220 כ"ס (לעומת 2.1 ליטר 10 שסתומים 
200 כ"ס במודל 1980), כשהיתה חדשה לגמרי, ומה שהכי זכור לי ממנה הוא הקצב 
המהמם בו הגיעה מנקודה לנקודה. אבל למרות שקוואטרו ההיא היתה אז כבר בת 
עשר, לא זכור לי שהיא הותירה רושם של מכונית זקנה.

היום היא כן. תנוחת הנהיגה המוזרה, יחסי ההילוכים המוזרים אפילו יותר, לוח 
מחוונים אלקטרוני שנראה כמו משחק וידאו עתיק ודונמים של פלסטיק קשיח – אין 
ספק שזו מכונית מעידן אחר. הגיר איטי ובטורים נמוכים, לפני שנבנה לחץ טורבו, 
המנוע רדום, אפילו בהתחשב בגילו. במהירות נמוכה היא מגושמת ומסורבלת. אפשר 
לומר אפילו מאכזבת. 

  



אבל אז הטורים עולים ואתם שומעים את צליל המנוע המחוספס ומגלים שמה שלא 
אבד במשך כל העשורים האלה זו התחושה של אירוע. היא עדיין מספיק מהירה כדי 
להיות מערבת, לא מתקשה לסגור 200 קמ"ש לפני שצורתה הלא סלחנית מתקשה 
להכניע את התנגדות האוויר. היא עדיין מהנה. אחיזה, הסחורה שבנתה את המוניטין 
של הקוואטרו לפני 30 ו-40 שנה, די צנועה במונחים של היום והחרטום הכבד, עם 
המנוע האורכי בקצהו, עדיין נוטה לברוח החוצה בתת-היגוי, אבל ההגה מלבב ודי קל 
להשתמש בשילדה כדי לכוונן את הקו.

RS2 אוואנט
1994, טורבו 5 צילינדרים 2.2 ליטר 315 כ"ס, 5.1 ק"ג/כ"ס, גיר ידני 6 מהירויות
5.4 שניות, 262 קמ"ש
זה לא משהו שקל לומר על RS2 אוואנט, בציר 1994. כמו לא מעט מהסטיישנים RS 
המהירים והעצבניים שבאו בעקבותיה, RS2 הזאת במיטבה בקו ישר. אבל היא גם 
נותנת הרגשה עדכנית יותר, כי למרות שרק ארבע שנים מפרידות בינה לבין הקוואטרו 
שנבחנת כאן, הן כאילו שייכות לשני דורות שונים. מותר לומר שהאוואנט הזאת היא 
מכונית מודרנית. איכות הגימור הרבה יותר טובה, ומחומרים טובים בהרבה. לכך 
תרמו פורשה, שמצבם הפיננסי היה אז כה גרוע עד שהם נאלצו למכור ידע 
לפרוייקטים כמו RS2, ולפניה למרצדס 500E. המעורבות של פורשה מסבירה איך 
הספק אותו מנוע תפח מ-220 כ"ס בקוואטרו ל-315 כ"ס ב-RS2.

  



המכונית נותרה משעשעת כתמיד. היא נראית גאונית ומבטיחה כשמתמקמים במושב 
הריקארו התומך וסוקרים את המחוונים בשחור-על-לבן אופייני. כצפוי ממכונית כביש 
בת 26 עם מנוע המספק 140 כ"ס לליטר, השהיית הטורבו נמשכת לנצח, אבל ברגע 
שמטפסים מעל 3500 סל"ד היא מפתיעה עם סחיבה חזקה עד טורים גבוהים. היא 
מגיעה ל-225 קמ"ש באותו זמן שלקוואטרו לוקח להגיע ל-195. חבל שהיא הרבה 
פחות טובה בשינויי כיוון. כמובן שהיא אוחזת היטב, אבל צריך לזכור שהיא היתה 
הראשונה בשושלת הדגמים המהירים המכורים לתת-היגוי של אודי – והרגלים ישנים 
שורדים לנצח.

TT
1999, טורבו 4 צילינדרים 1.8 ליטר 225 כ"ס, 6.5 ק"ג/כ"ס, גיר ידני 6 מהירויות
6.6 שניות, 243 קמ"ש
מאודי TT הראשונה נהנים מסיבות אחרות. עקרונית אני מעדיף הנדסה על עיצוב, 
אבל אי אפשר פשוט להיכנס ל-TT ולצאת לדרך. ראשית צריך לשבת ולסקור את 
הקוקפיט, עם שפע הנגיעות הייחודיות והחביבות. אני מבין היטב מדוע היא הפכה 
לכזה להיט: למראה ולמגע היא יוצרת את הרושם (המוטעה) כאילו אין לה דגמים
אחים, משותפים לפלטפורמה ולמכלולים, אלא שהיא נוצרה במיוחד עבורכם
בהתאמה אישית.

  



היא גם בנויה היטב; רכב המבחן עבר למעלה ממאתיים אלף ק"מ והכל עדיין מתוח. 
ייתכן שטי-טי ראויה להערכה מחדש של מי שעיקמו את האף כלפיה כשהיתה חדשה. 
כמובן שהיא לא פורשה קאיימן, אבל המנוע, 4 צילינדרים 20 שסתומים 225 כ"ס, 
נחוש, הגיר הידני 6 מהירויות תענוג והניהוג הרבה יותר מאוזן ופחות כבד חרטום 
ממה שזכור לי. 

R8
2007, אטמוספרי 8 צילינדרים 4.2 ליטר 420 כ"ס, 3.7 ק"ג/כ"ס, גיר ידני 6 מהירויות
4.6 שניות, 301 קמ"ש
R8 חריגה כאן: זו מכונית-העל האמיתית היחידה שאודי ייצרו, היחידה עם מנוע מרכזי 
והדו-מושבית היחידה עם גג קשיח. ולמרות שהופעתה, תא הנוסעים והאיכות הם 
כולם אודי מסורתיים, הדרך בה היא נוסעת אינה כזאת. למען האמת, הודות למתיקות 
המנוע, דיוק הגיר הידני והילכות השילדה, ה-V8 המוקדמת הזאת אינה פחות מכונת 
נהיגה ביצועיסטית מפורשה 911 או אסטון-מרטין ונטאג' מאותו עידן.

  



ייתכן שחסר לה קצת כוח בהשוואה ל-R8 מודרניות, אבל היא מספיק מהירה כדי 
לחצות את קו ה-250 קמ"ש וליצור את הרושם שהיא זקוקה לריסון מחוץ למסלול. 
ושלא כמו כל כך הרבה אודי מהירות, היא ניחנה באיזון מושלם, תרתי משמע. ראשית, 
היא מתנגדת לתת-היגוי ולמרות יכולת המשיכה הכמעט בלתי מוגבלת עם ההנעה 
הכפולה, היא ששה להדק את קו הפנייה ולהניח לזנב לברוח החוצה. שנית, אין בה 
תחושה של כוח מופרז; היחס בין כוח לאחיזה הוא בול פגיעה, מאפשר לנהג לסגל 
קצב רצוף, תכונה המאפיינת מכונית נהיגה גדולה.

RS6 אוואנט
2020, טורבו 8 צילינדרים 4.0 ליטר 600 כ"ס, 3.5 ק"ג/כ"ס, אוטומטי 8 מהירויות
3.6 שניות, 304 קמ"ש
מה שמביא אותנו ל-RS6 אוואנט המעניינת – לא רק הודות ל-600 כ"ס ול-3.6 שניות 
למאה; סוף סוף מנסים אודי לתת לסופר-סטיישן שלהם אופי שונה במקצת. היא אמנם 
מסמנת V ליד כל הדרישות הקבועות, החל מכוח מושחת ועד הופעה חצופה, אבל 
בעבר היכולות האלו החמיאו בעיקר כדי להטעות. עכשיו, עם כיול יותר ניטראלי 
ותחושה חזקה יותר של זריזות (הודות להיגוי אחורי), היא לא רק מסעירה בקו ישר 
(על המסלול היא רשמה 290 קמ"ש) אלא יש לה מה להציע גם בעיקולים. 

  



זו עדיין אינה הסטיישן המהירה עם הניהוג הטוב ביותר, אבל יש לה הגה טוב יותר, 
היגוי חד יותר וחרטום אוחז יותר מכל סטיישן גדולה של אודי שזכיתי להכיר. 



קשה להפריז בתועלת שהפיקו אודי מהמילה 'קוואטרו'. היא החלה את חייה כמוצר 
נישה עם שאיפות צנועות והגיעה למעמד מותג-על של היצרן. למרבה הצער, ב-2016 
שונה השם ל'אודי ספורט', אבל הרעיון של שימוש בקוואטרו לא רק כטכנולוגיה 
המסייעת לנהיגה אלא כנושא תו תקן עבור היצרן, סמל התפישה שלו כולה, שיחק 
תפקיד ראשי בהפיכת אודי משחקן משנה בשנות השבעים לארגון עצום היום. האייקון 
קוואטרו אולי לא הציל את החברה, אבל לא יהיה מוגזם לומר שהוא עזר לבנות אותה. 



באשר לחמש המפורסמות שלנו, לא יהיה זה הוגן להשוות בין מכוניות כה שונות 
ומרוחקות בזמן, בגודל, בביצועים וברעיון. אבל אני מוכן לחלוק עמכם, שיש כאן כמה 
מכוניות ממש טובות ואחת ענקית. לקוואטרו המקורית יש חשיבות וקסם, אבל היום 
היא די מוגבלת; RS2 פחות מאוזנת ביכולותיה ממה שהיה מותר לקוות, אבל היא 
משמחת, נראית מצויין והנדירה מכולן; ומסיבות שונות לגמרי, הן TT והן RS6 טובות 
בהרבה ממה שציפיתי. אבל אותה R8 ידנית? וואו! היא לא רק אודי גדולה, היא אחת 
הדוגמאות המוצלחות ביותר למכונית מהסוג הזה - לא רק לזמנה אלא מכל עידן 
שהוא. 



__________________________________

עוד חמש קוואטרו חשובות


1984 ספורט קוואטרו 
תקנון הראלי של קבוצה B חייב לייצר 200 עותקים חוקיים לכביש כדי שאחת 
המפלצות תוכל להתחרות. על בסיס הגלגלים המקוצר שלה, הספורט נראית מגוחכת, 
אבל עם 310 כ"ס היא היתה אחת המהירות במכוניות הכביש של אודי.



2008  RS6 אוואנט
כן, זאת אינה אלא A6 עם מנוע V10 טווין-טורבו 5.0 ליטר, שנגזר מהגירסה 
האטמוספרית של למבורגיני גאלארדו. ועם 575 כ"ס – לא הרבה פחות ממה שיש 
ל-RS6 היום – היא היתה משוגעת כפי שזה נשמע.



2008  Q7 V12 TDI
מבחינות רבות, זו אחת הקוואטרו הכי מטורפות, לא בגלל שהיא היתה גדולה 
כשלעצמה אלא מאחר שהיה לה מנוע דיזל V12 היחיד מאז ומעולם. עם המומנט 
שלה, לא היה לה כל קושי לגרור את ארמון בלנהיים.



2012  RS4 אוואנט
כמכונית לכל עת, זאת הקוואטרו הטובה ביותר שנוצרה עד היום. היא לא היתה 
הראשונה שגייסה מנוע 4.2 ליטר V8 מה-R8, אבל היא היתה הרבה יותר חדה 
ומהנה לנהיגה מקודמותיה. והיא גם נראתה נהדר.



2020  e-טרון S
קוואטרו נכנסת לעידן החשמלי. מומנט חשמלי מיידי מגביר את הצורך בהנעה כפולה, 
בעד שגמישות התצורה מקלה על התקנתה יותר מאי-פעם. סיפור האהבה בן 40 
השנה של אודי עם הנעה כפולה שוב נעשה רלוונטי.
                                       
מבחנים קשורים:  

          
          אודי RS6                       אודי S1 - פיג'ו 208GTI          אודי RSQ3 - ב-מ-וו M235