- כתב וצילם: דור אהרנוביץ -
סיטרואן C4 גרנד פיקאסו
המיקרו-חללית החדש של סיטרואן מסיר את קללת הדור הקודם ומחליף את
הגיר הרובוטי המטלטל באוטומטי נורמלי וידידותי, מייד-אין-יפן. פיקאסו החדש
מציע בחירה בין בנזין טורבו 165 כ"ס לדיזל 150 כ"ס, שניהם מאפשרים לגרנד
לנוע בזריזות ועם צריכת דלק טובה – במיוחד הדיזל, שהתפאר ב-12.3
ק"מ/ליטר בעיר (כשמערכת עצור-סע מנוטרלת כמובן) ו-15.6 קמ"ל בבינעירוני,
לעומת 9.8 עירוני ו-12 בינעירוני בגירסת הבנזין העוקבת.
בתור גיבוי לעיצוב חיצוני מרהיב, הסיפור האמיתי של פיקאסו נמצא בתא
הנוסעים. העיצוב הפנימי מעניין ולא שגרתי, האיכות משובחת, ניצול החלל
והשימושיות מעולים, והמרחב לנוסעים מוצע בשפע (עם זאת, מכיוון שמדובר
במיקרוואן 5+2 ולא במיניוואן 7 מושבים, אין מקום לגבוהים בשורה השלישית).
גירסת האבזור הבסיסית אך-לא-ממש-עירומה (קומפורט), מציעה בקרת שיוט,
פנסי ערפל קדמיים, מראות עם הפשרת אדים, פליפרים להעברת הילוכים
מההגה, מראת בייביסיטר פנימית, בקרת אקלים, בלוטות', שמשה קדמית
פנורמית עם סוככים ניתנים להזזה, תא כפפות מקורר, פתחי מיזוג עם שליטה
על העוצמה בשורה השניה, שולחנות נשלפים בגב המושבים הקדמיים, חישוקי
סגסוגת ועוד כמה צעצועים. תוספת מומלצת בחום של 10,000 שקל תשדרג
את בכיר המיקרוואנים בארץ (נכון, הוא מדיח מהטופ את האח פיג'ו 5008), עם
מסך מרכזי ענק בעל שלל פונקציות ותצוגות, מערכות בטיחות מתקדמות
(מותחן חגורה אוטומטי, רטט בסטיה מנתיב, ניטור מרחק ובקרת שיוט
אקטיבית), כניסה והתנעה ללא מפתח, מערכת החנייה אוטומטית ופסי צד
בגימור כרום.
למרות שאנחנו בדרך כלל בעד מנועי דיזל חסכוניים, במיוחד כשהפרש המחיר
בין הגירסאות לא בשמיים, הרי שבמקרה הספציפי הזה אהבנו יותר את גירסת
הבנזין; מנוע הדיזל משדר תחושה ופסקול של נהיגה בג'יפ מגושם ולא
במיקרוואן שקט ונינוח, כפי שמנוע הבנזין מאפשר. לגבי החשבון הכלכלי
בנזין/דיזל, זה תלוי בנסועה שלכם.
סובארו פורסטר טורבו
כן, כן, ידוע שזה כבישטח ולא מיקרוואן טהור, אבל בעולם הקרוסאוברים הוא
בהחלט מהווה אלטרנטיבה. זו אינה פעם ראשונה וגם לא שניה שאנחנו כותבים
על הדור הנוכחי של פורסטר, החל מהשקתו במכתש-רמון ועד לקטיף תאנים
בצפון. עברנו בגירסאות הבנזין שלו דרך ארוכה אך לא לקח לנו זמן רב לפתח
חיבה לפרקטיות, לנוחות ולאופי של הסובארו. בגדול, דבר אחד שלל ממנו את
הזכות לחמישה כוכבי נטקאר: הגיר הרציף, שאמנם עבד חלק כמשי בנהיגת
סבתא אך גרם לנו לקלל בגרמנית כשמיהרנו הביתה.
גירסת הטורבו של פורסטר הושקה לאחר הגירסאות העממיות X ו-XS אשר
חולקות מנוע בוקסר 2 ליטר ומבדלות את עצמן באבזור. XS היקרה יותר
מצויידת במצב "ספורט" המפלפל את הגיר והמנוע, אבל לא ממש עוזר לתיבת
ההילוכים העייפה. לכן היינו סקפטיים לקראת הנהיגה בגירסת הטורבו, צירוף
המילים סובארו וטורבו מעלה אצל חובבי המוטוריקה תמונות של אימפרזה
כחולה על הצד עם קולין מקריי מאחורי ההגה וצרחות קהל המתכסה אבק.
המחשבה על צווחת הגיר הרציף תחת 240 הסוסים של פורסטר XT לא גרמה
לנו לרוץ אל המפתח.
שלושה מצבי נהיגה ולא שניים יש למר פורסטר טורבו להציע. כמו בגירסה
האטמוספרית המפוארת, ישנם מצב רגיל ומצב ספורט, אבל מצב נוסף – ייחודי
לטורבו – פותח דלת לעולם אחר לגמרי. לחיצה על מצב ספורט-שארפ משנה
את אופי פעולת הגיר הרציף על-ידי חלוקה אלקטרונית מדומה לשמונה
הילוכים. מצב דומה קיים בהרבה מכוניות המצויידות בגיר רציף, אבל למעט
במולטיטרוניק המנוח של אודי, הוא לא יותר מתחפושת כושלת. הגיר בפורסטר
טורבו, בדיוק כמו מצב ספורט באודי, מצליח לספק תחושה של גיר אוטומטי
נורמלי בצורה נהדרת ואפילו מוריד הילוכים בבלימה בצורה מרשימה, כשמנופי
שליטה מההגה מאפשרים תקשורת טובה עם הגיר ופתאום, כשצריכים, הרציף
אינו רציף. שאפו. הצדעה המהולה בתמיהה: מדוע הגיר המשובח הזה לא זלג
ליתר דגמי סובארו הסובלים מגיר רציף נחות?
'מדוע הגיר המשובח הזה לא זלג ליתר
דגמי סובארו הסובלים גיר רציף נחות?'
הפחד השני – אך הלא פחות גדול – לפני המבחן, היה סעיף נוחות הנסיעה.
פורסטר הרגיל אמנם מצטיין בו אך הטורבו נועל צמיגים רזים יותר (חתך 55
במקום 60) ובעל מיתלים מוקשחים, מתכון אשר הצליח לקלקל למכוניות יקרות
ממנו. גם כאן, די חששנו לחינם; הטורבו מגחך על פסי האטה ומצליח לשמור
על נוחות ושקט אפילו בשטח מחוספס למדי, טוב יותר אפילו מרוב הג'יפים
האמיתיים. יכולת השטח, אגב, טובה כמצופה (רק צריך להיזהר מאבנים שוטות
שעלולות לצבוט את הגומי הרזה) ומצבי הצלבת מיתלים, המשתקים בדרך כלל
כלים ללא נעילת דיפרנציאל, לא מזיזים לפורסטר המשתמש בבקרת האחיזה
המשוכללת X-MODE , שנעזרת בבלמים כדי לנעול את הגלגל המסתחרר
ולהעביר את הכוח לקרקע, שם הוא נדרש. מה לגבי האימאז' ההוא של סובארו
טורבו בדריפט עם שובל אבק? הוא התפוגג יחד עם הופעת בקרת היציבות
וההגה החשמלי.
אופל מריבה
116,000 שקל בלבד יקנו ל-5 נפשות מיקרוואן עם ישיבה גבוהה, מרחב
ברכיים מכובד, דלתות אחוריות הפוכות – כמו בטקסי לונדוני – שיעלו חיוך
עלפני הילדים וגיר אוטומטי שיעשה חיים קלים לנהג. הנוחות לא רעה כלל וגם
שדה הראיה עדיף מאשר ברוב המתחרות. מה הקאץ'? למעט צריכת דלק לא
מדהימה, מנוע לא מספיק גמיש והיגוי קצת מעצבן (וישנם מי שיאמרו, דלתות
פחות שימושיות מדלתות הזזה), לא מצאנו אחד.
פיאט קובו
דומה יותר לאוטו של טכנאי כבלים, אבל בפנים תמצאו חמישה מושבים
מרווחים, תקרה גבוהה, דלתות הזזה והמון תאי אחסון לכל צעצועי המשפחה.
קובו מוצע עם מנוע בנזין עצל 75 כ"ס או דיזל בהספק זהה אך עם ביצועים
טובים במעט. גירסת הדיזל הידנית (קיים גם רובוטי פרימיטיבי חד-מצמד), היא
רועשת, גסה וכל כך איטית עד שצריך לתת את הנשמה ולבחוש עם ידית
ההילוכים כדי להצליח לחטוף דו"ח מהירות. אהבנו את הרעיון הכללי של מרחב
קופסתי, אבל בניגוד למולטיפלה האגדית של אותו יצרן, הביצוע המשעמם לא
מזמין ולא מהנה.