M5 הראשונה, ילידת 1985 (למטה מימין), היתה מכונית שרירים מגויידת ומפחידה.
לקחנו אותה ממינכן לז'נבה - וחזרה - על כבישים רטובים ומושלגים, ונהג המבחן
הבכיר שלנו, פרדי פריהאוף, נזקק למלוא יכולתו הווירטואוזית (למטה משמאל), לא
רק כדי להראות לנו למה היא מסוגלת אלא גם כדי להשאיר אותה על הכביש. אחרי
30 שנה, הנתונים שלה נראים תמימים ולא מסגירים את אופייה השטני: מנוע 6
צילינדרים טורי אטמוספרי - קלאסי - עם 280 כ"ס, גיר ידני 5 מהירויות ומשקל של
טון-וחצי. ההנעה היתה אחורית כמובן, ולעזרת הנהג טרם הועמדו בקרות משיכה
או יציבות.
לדור היוצא, החמישי, של M5 יש מנוע V8 טווין-טורבו עם הספק כפול, גיר רובוטי
חכם 7 מהירויות - וכל אמצעי המניעה האלקטרוניים המוכרים למדע. כבר לא צריך
מיומנות של נהג מירוצים כדי להשתלט על שפע הכוח הנשלח לגלגלים האחוריים -
ואליהם בלבד. ואולם, אמצעי הריסון הממוחשבים גובים מחיר; לא כל הכוח יכול
להיות מנוצל כל הזמן - והביצועים עלולים לצאת נפגעים. ומאחר שלדור החדש של
M5 כבר יש 600 כ"ס ו-76.5 קג"מ, בחרו עבורה ב-מ-וו בפתרון המעורר חלחלה
אצל הטהרנים שבחסידי הביMריות: הנעה כפולה.
צפירת הרגעה. יודעים ב-מ-וו נפש קוניהם והנעה כפולה ב-M5 החדשה היא רק
אופציה - זמינה בלחיצת כפתור. ניתוק בקרת היציבות מאפשר לנהג לבחור
בשני מצבי הנעה נוספים, בנוסף לברירת המחדל של הנעה כפולה משוכללת:
הנעה כפולה ספורטיבית (מקבילה לביטול בקרת המשיכה יחד עם בקרת
יציבות ליברלית) - או הנעה אחורית נטו. לא מאמינים? בדיוק עבורכם הכינו
ב-מ-וו את תצלומי הדריפטינג חורך הצמיגים של המכונית.
ל-M5 מודל 2018 יש מנוע V8 טווין-טורבו 4.4 ליטר, 3.4 שניות 305 קמ"ש,
גיר אוטומטי 8 מהירויות (עם פיקוד ידני מההגה ואפשרות להורדת מספר הילוכים
בו-זמנית), בולמים אדפטיביים ואפשרות בחירה בין שתי רמות של בלמים וצמיגים.
אבל אפשרות הבחירה האמיתית היא של הנהג, שיכול לבחור באינספור מצבים של
העברת/ריסון כוח, תגובת דוושה, נוחות נסיעה - והנאה.
|
נטקאר בפייסבוק
